שנה חלפה מאז צוק איתן.
מבצע צוק איתן היה מבצע ארוך, כואב ומתיש, את החזית ואת העורף כאחד. שנה חלפה מאז אותו מבצע, ומאז עבר כל כך הרבה. חגים, בחירות, אירועים מדיניים, פוליטיים, חברתיים... עולם כמנהגו נוהג. אנו כחברה יודעים מה זה "עוד מבצע". אנו למודי מבצעים. עברנו כמה וכנראה שנעבור עוד כאלו. אנו לא מתרגשים ולא כועסים. אנחנו רדומים. ואולי זוהי הבעיה שלנו.
אני לא רוצה להכליל, לא לכולנו "יש בעיה". אנחנו שונים, ועם זאת, בוחרים להגיב לאירועים שפוקדים את חיינו כמעט באותה הצורה. אדישות. אולי מרוסנת, אולי מורגשת או לא מורגשת, ואולי מי מאיתנו כלל לא אדיש... ובכל זאת.
אנחנו מדינה אחת קטנטנה, ויש בה כל כך הרבה.
במבצע האחרון יצאנו אני ומספר חברים לשטח, והעברנו ציוד לחיילים. אני יודע שאם הייתי צריך לעשות את זה שוב, הייתי עושה. למרות הסיכון הפיזי, למרות הדברים הלא נעימים שעברנו, אני וחבריי למסע הזה, ידענו שזה או להיות פשוט, או להיות אדישים. ואנחנו בחרנו לשלוח אגרוף בבטן הרכה של האדישות ופשוט להיות נוכחים שם.
אסור לנו להיות אדישים בשעת מלחמה, ואסור גם בשעה שאינה מלחמה. בשעת הדחק, חובה עלינו להתעורר, אך דווקא בשעת הרווחה והנחת, אנחנו נוטים להסתגר. תנו לאדישות הזו אגרוף בפרצוף. היו פעילים למען הזולת.
יש שפע של אפשרויות להתנדב ולתרום. החל מהתנדבות באגודה למען החייל, ועד להתנדבות עם ניצולי שואה, התנדבות אזרחית בשירות הלאומי... כל אחד יכול למצוא את המסגרת שלו אם רק יצא ממסגרת האדישות בה הוא כלוא.
מקווה שהקיץ הזה יעבור בשלום ובשקט, וללא אדישות :)
שלכם
ארז
מבצע צוק איתן היה מבצע ארוך, כואב ומתיש, את החזית ואת העורף כאחד. שנה חלפה מאז אותו מבצע, ומאז עבר כל כך הרבה. חגים, בחירות, אירועים מדיניים, פוליטיים, חברתיים... עולם כמנהגו נוהג. אנו כחברה יודעים מה זה "עוד מבצע". אנו למודי מבצעים. עברנו כמה וכנראה שנעבור עוד כאלו. אנו לא מתרגשים ולא כועסים. אנחנו רדומים. ואולי זוהי הבעיה שלנו.
אני לא רוצה להכליל, לא לכולנו "יש בעיה". אנחנו שונים, ועם זאת, בוחרים להגיב לאירועים שפוקדים את חיינו כמעט באותה הצורה. אדישות. אולי מרוסנת, אולי מורגשת או לא מורגשת, ואולי מי מאיתנו כלל לא אדיש... ובכל זאת.
אנחנו מדינה אחת קטנטנה, ויש בה כל כך הרבה.
במבצע האחרון יצאנו אני ומספר חברים לשטח, והעברנו ציוד לחיילים. אני יודע שאם הייתי צריך לעשות את זה שוב, הייתי עושה. למרות הסיכון הפיזי, למרות הדברים הלא נעימים שעברנו, אני וחבריי למסע הזה, ידענו שזה או להיות פשוט, או להיות אדישים. ואנחנו בחרנו לשלוח אגרוף בבטן הרכה של האדישות ופשוט להיות נוכחים שם.
אסור לנו להיות אדישים בשעת מלחמה, ואסור גם בשעה שאינה מלחמה. בשעת הדחק, חובה עלינו להתעורר, אך דווקא בשעת הרווחה והנחת, אנחנו נוטים להסתגר. תנו לאדישות הזו אגרוף בפרצוף. היו פעילים למען הזולת.
יש שפע של אפשרויות להתנדב ולתרום. החל מהתנדבות באגודה למען החייל, ועד להתנדבות עם ניצולי שואה, התנדבות אזרחית בשירות הלאומי... כל אחד יכול למצוא את המסגרת שלו אם רק יצא ממסגרת האדישות בה הוא כלוא.
מקווה שהקיץ הזה יעבור בשלום ובשקט, וללא אדישות :)
שלכם
ארז
